בבית המשפט לעניינים מנהליים דנו לאחרונה בעתירתה של הגב׳ יוכבד פרץ מרחוב הרד״ק ברמת גן. בשנת 2017 הוצא היתר לפרויקט תמ״א 38 לבניין בו גרה יוכבד, כאשר התכנון היה הריסתו של המבנה בעל שתי הקומות, ובנייה של מבנה בעל עשר קומות במקומו. יוכבד הגישה לוועדה המקומית התנגדות לתוכנית, בטענה שהדירות המוצעות יהיה קטנות מדי לטעמה, וכן רק עם שני כיווני אוויר. שנתיים לאחר מכן, לאור החלטת הוועדה המקומית בעניין, שקיבלה חלקית את טענותיה של יוכבד ,הגישה החברה היזמית תוכנית חדשה. עם זאת, ולמרות התיקונים שבוצעו לבקשתה, נותרה יוכבד בסירובה: יוכבד הגישה ערר כנגד ביצוע התוכנית לוועדת העררים. כמו כן, ״פתחה חזית״ עם בעלי הדירות הנוספים בבניין, בהליך אצל המפקח על רישום המקרקעין. בנוסף, עתרה לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד החברה היזמית, במטרה לעכב את ביצוע הפרויקט.

טענותיה של יוכבד בעתירה היו כי ועדת הערר התעלמה משינוי מדיניות של עיריית רמת גן בשנים האחרונות, לפיה כבר אינה מאפשרת פרויקט לבניין אחד בלבד (תמ״א 38/2), אלא רק פרויקטים בהיקף של ״פינוי-בינוי״. בנוסף, טענה כי החברה היזמית סיפקה נתונים מטעים לוועדת הערר ביחס לגודל ואיכות הדירה שהיא תקבל בסוף הפרויקט. מנגד, החברה היזמית טענה כי יוכבד מעלה טענות חדשות בעתירה שלא טענה לפי כן, ולמעשה מתנהגת בחוסר תום לב ומסרבת לשם הסירוב לביצוע הפרויקט. בית המשפט קיבל את טענות החברה היזמית, וקבע כי העותרת נקטה בשיהוי ביחס להעלאת הטענות מול הוועדה המקומית ב-2017. כמו כן, קבע בית המשפט כי החברה היזמית עמדה בדרישות הפרויקט שנקבעו על ידי הוועדה. בית המשפט אף פנה אל יוכבד באופן אישי באומרו: ״הגיעה העת להרפות״.

התחזקות המגמה נגד דיירים סרבנים

התחדשות עירונית על צורותיה השונות, מהווה בידי הרשויות כלי להגדלת היצע הדירות ושיפור איכות הנכסים בשוק הנדל״ן בישראל. מנגנונים שונים בחוק נועדו להבטיח את זכויותיו של כל דייר במסגרת התחדשות עירונית, ואכן רוב מוחלט של בעלי נכסים יותר משמחים על ההזדמנות (המשתלמת מאד על פי רוב), כי הנכס אשר ברשותם יעבור ״התחדשות עירונית״.

עם זאת, אחת האנומליות של ההתחדשות העירונית היא הדייר הסרבן, מי שמתנגד לפרויקט מסיבות חיצוניות שאינן קשורות בפרויקט. בין אם מדובר בדייר מבוגר שלא רוצה לעשות שינוי רציני בערוב ימיו, בין אם דייר לא מיוצג שחושש מכניסה לפרויקט מורכב מבלי להבין לעומק את ההסכם, ובין אם סתם דייר סחטן, שרוצה להגדיל את התמורה המשולמת, אף במחיר של סיכון הפרויקט. 

המחוקק, שרוצה לעודד התחדשות עירונית באופן עקרוני, החל ״לאבד סבלנות״ כנגד הדייר הסרבן: באוקטובר 2018 נכנס תיקון מספר 6 לחוק פינוי ובינוי (שאפשר לכנות אותו "חוק הדייר הסרבן"), שמעניק לבתי משפט סמכות לפנות בצו פינוי של דייר סרבן מן הנכס. כמו כן, הורחבה סמכות המפקח למנות עו״ד שאינו בעל דירה במתחם להתקשר בהסכם התמ”א, וכן שינויים נוספים מסתמנים בהמשך. ניתן לראות כי גם בתי המשפט החלו להפנים את המגמה, ולמרות פערי הכוחות בין הצדדים בהליך, שלכאורה נוטים לרעת היזם אל מול הדייר הקטן, מגלים פחות ופחות סובלנות לטענות של הדייר הסרבן. מטבע הדברים, מגמה זו תמשיך ותתחזק, על מנת להקל על ביצוע פרויקטים של התחדשות עירונית, לטובת שוק הדיור, המדינה והחברה בישראל.