בשנת 2018 הורחבו סמכויותיו של המפקח על הבתים המשותפים, להתמודדות עם מצבים של "דייר סרבן", קרי דיירים אשר מסרבים לאשר את הוצאתה לפועל של תוכנית תמ"א 38 אשר חלה על נכס בבעלותם. משהורחבו סמכויותיו של המפקח, יהיה קל יותר ליזמים ובעלי דירות להוציא פרויקטים כאלו אל הפועל (המפקח על רישום המקרקעין, הוא אדם המוסמך לשמש כשופט בבית משפט השלום, והוא אמון בין השאר על הכרעת סכסוכים בין בעלי דירות בבית משותף).
הרחבת הסמכויות באה לידי ביטוי בשני אופנים. ראשית, למפקח ניתנה הסמכות לאשר תמ"א 38/1 (כלומר, תמ"א שמיועד לחיזוק בניין קיים, ולא הריסתו ובנייה מחדש). לאשר התקשרות בעסקת תמ"א גם אם חתמו רק 2/3 מבעלי הדירות והרכוש המשותף. עד להרחבת הסמכויות, הייתה נדרשת קבלת הסכמה של 100% מן הדיירים לצורך התקשרות בפרויקט תמ"א 38/1. שנית הורחבה סמכות המפקח למנות רו"ח או עו"ד שאינו בעל דירה במתחם להתקשר בהסכם התמ"א. כלומר, אם הדייר מסרב לחתום (היות והוא מתנגד לפרויקט), בית המשפט פשוט יכול למנות עורך דין או רואה חשבון שייתן את "הסכמתו" של הסרבן (פיקציה משפטית, שתאשר את מודעותו של הדייר הסרבן להתקשרות בפרויקט).
.
את יישום החקיקה הלכה למעשה, ניתן לראות בפסק הדין של המפקח על הבתים המשותפים בעניין חנוך לירון נגד גרברסקי מרים שניתן ב29/8/19. במקרה זה דובר על עסקת תמ"א 38/1, שם סרבו 2 מתוך 6 דיירים בבניין לחתום על הסכם לביצוע חיזוק ובניה, ודרשו בטחונות נוספים ומימון דיור בשכירות במהלך הבניה. באותה מקרה, קבע כבוד השופט ד' מינץ כי יש להעדיף את עמדת הרוב: היות וכיום ניתן להסתפק בהסכמת שני שליש מן הדיירים בפרויקט, ניתן לאשר את ביצוע התמ"א. כמו כן,הוראות החוק בדבר מימון דירות זמניות חלות אך ורק על קשישים ולכן דרישה שכזו אינה מקובלת [ראו סעיף 5ב1 לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), תשס"ח-2008]
המפקח פסק כי ברי שקביעת תנאים מכבידים וערבויות גבוהות מידי על היזם, עשויים לפגוע בכדאיות העסקה ולמנוע התקשרות היזם בהסכם לחיזוק הבית המשותף.
