בדה מרקר פורסם לאחרונה על פרויקט תמ"א 38 בחולון, שקיבל אישור להתקדם למרות התנגדות של שני בעלי דירות. המפקח על רישום מקרקעין במשרד המשפטים חייב את השניים לשתף פעולה למרות ההתנגדות ובשל דעת הרוב של דיירי הבניין.
אחד מהשכנים הסרבנים טען כי מיקום המעלית בפרויקט החדש יפגע בשטח דירתו, אך טענתו לא התקבלה וככלל הוסכם שהפרויקט ייטיב עם כל הדיירים, שיקבלו שטח גדול יותר ממה שקיים כיום. החלטה זו ממשיכה את המדיניות הרווחת שמונהגת לאחרונה, ובמסגרתה נוטים לכפות את דעת הרוב על הסרבנים ולא מאפשרים להם לעכב פרויקטים של תמ"א 38, שגם כך אורכים לא מעט זמן.
במקרה אחר עליו פורסם בגלובס, המפקחת על רישום מקרקעין קבעה כי יינתנו פיצויים לבעלת דירה סרבנית בבניין ברמת גן, בו שאר בעלי חתמו על הסכם לביצוע פרויקט תמ"א 38. במקרה הזה, גם בית המשפט המחוזי וגם בית המשפט העליון דחו את טענות הדיירת על קיפוח והמשיכו את אותו קו מדיניות של מתן עדיפות לדעת הרוב.
בית המשפט קבע במקרה זה כי נפלו פגמים רבים בחוות הדעת שהוגשה וכי אין פערים כספיים גדולים כפי שנטען, ולכן לא נוצר מצב של קיפוח. המדיניות אותה אנו רואים בשטח מקדמת את ההתחדשות העירונית בלא מעט ערים בישראל וניתן להעריך שהיא תימשך גם בשנים הקרובות.
