רגע לפני פיזורה וההכרזה על בחירות בחודש נובמבר, הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את החלופה לתמ"א 38, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 138). שרת הפנים, איילת שקד, אמרה כי "זו בשורה גדולה לשוק הדיור ואני שמחה שאחרי משוכות רבות החלופה סוף סוף יוצאת אל הפועל". האם יש בכך בשורה אמיתית?
במסגרת החלופה לתמ"א 38 יורחבו הסמכויות של הוועדות המקומיות לאשר תוכנית לעמידות בפני רעידת אדמה במסלול הריסה ובנייה ומחדש, הריסה והוספת שטחי בנייה במגרש ועוד. בנוסף, במטרה לזרז את מימוש התוכניות הללו, שבמקרים רבים נתקעות לאורך זמן רב בגלל נסיבות שונות, ניתנה לוועדה המקומית סמכות להחליט על אישור תוכנית וגם על מתן ההיתר לפי התוכנית.
המשמעות היא שמעתה התוכנית וההיתר יקודמו במקביל ולא אחד אחרי השני, וכך יינתנו היתרי בנייה בזמן קצר יותר.
החלופה מתייחסת גם להגשת ערר על רישוי. בגדול ניתן לומר כי במצב החדש ניתן לאפשר הוצאת היתר בנייה גם במקרים שבהם הוגש ערר.
הרשויות המקומיות יצטרכו ליישם את החלופה תוך כדי תנועה ובמקביל לקדם את ההתחדשות העירונית, גם במסגרת פרויקטים של פינוי-בינוי. ניתן לומר כי הכוונות של המחוקקים טובות ועל פניו זמני ההמתנה עשויים להתקצר, אך צריך לראות כיצד תיקונים אלו מיושמים בפועל ואיך המדינה תוכל לאכוף הפרות ככל שהועדות המקומיות לא יפעלו בהתאם וימשיכו לגרום לעיכובים בהליכי התכנון והרישוי.
