כאשר נקבעת לנישום שומת מס כגון מס שבח או מס רכישה, עומדת בפניו האפשרות להגיש השגה על שומת המס, במידה והנישום סבור כי עומדים לזכותו נימוקים המצדיקים שומה בשיעור מופחת מזה שנקבע על ידי רשויות המס. לפי סעיף 91 לחוק מיסוי מקרקעין, במצב בו הנישום מגיש השגה על השומה, הנישום ישלם את המס בשיעור שהוא סבור שעליו לשלם, ואילו ההפרש בין השומות יוקפא עד להחלטה בהשגה.
לאחר שניתנת החלטה בהשגה על השומה, עומדת בפני הנישום אפשרות להגיש ערר על ההחלטה בהשגה, בהתאם לכללי המשפט המנהלי, המאפשרים ערר על החלטה מנהלית. עם זאת, במצב כזה נותרה שאלה משפטית: האם הגשת ערר על החלטה שניתנה בהשגה על שומת מס, מאפשרת גם היא דחייה בגבייה של תשלום המס המצוי במחלוקת?
במקרה שנדון לאחרונה ואף הגיע עד לבית המשפט העליון (ע"א 420/20 שמואל יחזקאלי נ׳ מנהל מיסוי מקרקעין חיפה), הגיש נישום בקשה לביטול עסקה במקרקעין. כמו כן, הגיש הנישום בקשה להקפאה בגביית המס, עד לקבלת ההחלטה בערר בעניינו. באותו עניין, טענה רשות המיסים כי סעיף 91 אמנם מאפשר דחייה בתשלום מס במקרה של הגשת השגה על שומת מס, אולם הוא אינו מאפשר דחייה במצבים שבהם מוגש ערר בעניין אחר. כמו כן, טענה רשות המיסים כי מדובר בניסיון לבצע שימוש לרעה בהליכי משפט, שהרי מדובר בשומות מס שנקבעו לתשלום עוד משנת 2006. ועדת הערר (ו"ע 42257-06-16) קיבלה את עמדתה של רשות המיסים, בקובעה שהאפשרות להקפאה של הליכי גבייה, חלה רק לגבי הגשת השגה על שומת גבייה, ולא במצבים בהם ההליך נפתח שלא בדרך זו.
עם זאת, בערעור לבית המשפט העליון שנדון לפני שבוע, דווקא התקבלה טענת הנישום לדחייה של תשלום המס, משיקולי מאזן הנוחות של הצדדים, בדומה להליך של עיכוב ביצוע בעניינים אזרחיים (באותו עניין, תשלום שומת המס כעת היתה כרוכה עובדתית במכירת ביתו של הנישום. הנישום הציע כחלופה לתשלום המס לשעבד חלק מנכסיו בסכום הגבוה מסכום המס הנדרש לתשלום על פי פסק דינה של ועדת הערר, אם יוותר על כנו ומשום כך, אפשר בית המשפט דחייה של תשלום המס עד להכרעה סופית).
