שדרות בן ציון תל אביב. צילום: Gellerj
מהו התקן ההנדסי המחייב בעת בקשה לקבלת היתר לביצוע מיזם תמ״א: האם התקן אשר קיים בזמן בקשת ההיתר, או שמא התקן שהיה בתוקף בעת אישור התוכנית? זו השאלה המשפטית אשר נדונה בבית המשפט לעניינים מנהליים, בעת״מ 58167-06-19, רם התחדשות עירונית בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב.
עובדות המקרה הן כפי שיתואר להלן, ובמידה מסוימת מדובר בסיפור היסטורי. בשנת 2003 הכריז אונסק״ו, הגוף לשימור תרבות ומבנים של האו״ם, על העיר הלבנה בתל אביב כאתר מורשת. מעט לאחר ההכרזה, פרסמה העירייה ברשומות בשנת 2007 תוכנית תא/3458 למתחמים בעלי ערך אדריכלי בעיר הלבנה, במטרה לשמר על אופיים של המבנים. בשנה שעברה, הגישה החברה היזמית רם התחדשות עירונית בע"מ בקשה להיתר לפי תמ״א 38 מבנה הנמצא בשדרות בן ציון בתל אביב, הנמצא בתוכנית רובע 3 בעיר (אחת מן התוכנית שאושרו בעקבות תוכנית תא/3458).
בתגובה לבקשה, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיר, השיבה כי תוכנית תמ"א 38 לא חלה על המבנה המבוקש, וזאת בהתאם לתיקון מס' 6 לתקן 413 לעמידות מבנים מפני רעידת אדמה (לפיו היות ומדובר במבנה נמוך, הוא אינו דורש חיזוק מבני, ותקן תמ״א 38 אינו חל עליו). כלומר, בתקופה שחלפה מאז אישור תא/3458 ועד לבקשת ההיתר לביצוע תמ״א 38 למבנה, השתנה תקן העמידות לרעידות אדמה עם תיקון מס׳ 6, כך שהוא אינו חל על מבנים נמוכים, כדוגמת המבנה נשוא הבקשה.
העתירה
המשמעות הכלכלית מבחינת החברה היזמית, היא שהחברה לא תקבל פטור מהיטל השבחה בהתאם להוראות תמ״א 38. מבחינת החברה היזמית, מדובר בפגיעה כלכלית משמעותית בכדאיות הפרויקט. משום כך, הגישה החברה היזמית ערר לבית המשפט לעניינים מנהליים: החברה היזמית טענה כי התקן המחייב לעניין חיזוק מבנים לרעידות אדמה, צריך להיות זה שהיה בתוקף בזמן אישור התוכנית, ולא התקן בזמן הגשת הבקשה להיתר.
שופטת בית המשפט לעניינים מנהליים, רחל ברקאי, קיבלה את עמדתה של הוועדה המקומית. ראשית, הסבירה השופטת ברקאי כי שיקולים הנדסיים הם אלו שינחו בקבלת היתר, ולא מדיניות תכנונית. שיקולים הנדסיים ותקנים הנדסיים, מעצם טבעם, משתנים עם הזמן. בית המשפט קבע כי קבלת העתירה, תביא למצב בלתי נתפס, אשר יאפשר מתן היתר על פי תקן שאינו תקף עוד אף שהיה בתוקף בעת אישור תכנית, גם אם מדובר בתוכנית שפורסמה לפני שנים רבות.
