ב"גלובס" פורסם לאחרונה על בקשה לתביעה ייצוגית נגד חברת "אזורים" שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז, זאת במטרה לחייב את חברת הנדל"ן לשלם פיצוי ל-402 רוכשי דירות שמסירתן מתעכבת בארבעה חודשים לאחר מועד המסירה שבגינו התחייבה "אזורים".
אז מה בעצם אומר החוק? חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 קובע כי עד 60 ימי איחור במסירת הדירות, לא ישלם הקבלן פיצוי. במקרה של איחור מעבר לתקופה זו, עליו לשלם פיצוי החל מהיום הראשון ועד למועד המסירה עצמה.
הטענה של חברת "אזורים" היא כי העיכוב במסירת הדירות נגרם עקב נסיבות שלחברה לא הייתה שליטה עליהן בשל מגפת הקרונה כגון: מחסור בכוח אדם ובייצור ואספקת חומרי בנייה והיא לא יכלה לצפותן מראש. נסיבות אלה היוו בבחינת "כוח עליון" המצדיק איחור במסירה ללא תשלום פיצוי.
מנגד, טוען התובע הייצוגי כי אירוע הקורונה כבר אינו בבחינת "כוח עליון", שכן ענף הבנייה הוחרג מהגבלות הקורונה שהוטלו על המשק. הסיכון של מחסור בחומרי בנייה וכוח אדם כבר היה צפוי במרץ 2020 ולכן הוא מוטל רק על "אזורים". החברה ידעה כבר על פרוץ המגפה והייתה יכולה להיערך לרכישת חומרי בנייה עם תחילת הפרויקט.
מניסיוננו, יש למצות עד תום את הזכויות המוקנות לרוכשי הדירות ולדרוש את הפיצוי המגיע על פי חוק המכר. לחילופין, ניתן להגיע להסדר עם הקבלן על התשלומים שנותרו עד למסירת הדירה, כך שיקוזזו במקום תשלום הפיצוי.
מגפת הקורונה אכן גרמה לשיבושים בענפים רבים, ובהם הבנייה, אך בכל מקרה בו מתבצע איחור מעבר ל-60 יום, יש לבדוק לגופן את הנסיבות ואת השאלה האם הקבלן יכול להסתמך על טענת "כוח עליון" ובכך לא לשלם פיצוי, למרות שהאיחור נגרר אל מעבר ל-60 הימים שנקבעו בחוק המכר.
אנו ממליצים כי בעת המשא ומתן עם הקבלן על חוזה הרכישה תדרשו לצמצם את הגדרת הנסיבות המהוות "כוח עליון" גם בכל הקשור לתקופת קורונה זו. כמובן שחשוב אף לכלול בחוזה סעיף בו ייכתב המועד הסופי למסירת הדירה, כך ששום פרט לא יישאר "באוויר" וניתן יהיה לתבוע את הפיצויים על סמך החוזה שנחתם בין הצדדים.
